<h1>ראבי"ה סימן תשכ"ד</h1>
<h2>דף ו:</h2>
השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלם ביום טוב דעד כאן לא פליגי בית הלל ואמרי לא תאכל הני מילי בנולדה. גרסינן רבי חנניה ורבי מנא חד אמר אינו דומה טעם אכילה בפנים לטעם אכילה בחוץ וחד אמר שאינו נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ מהו בחלב אם היו מעורות אסורות ואם לאו מותרות. ומצאתי בהלכות גדולות ואף על גב דלענין לאוכלה ביום טוב מדמינן לה לבישרא דתרנגולת וקא שרינן לה למיכלא לענין בשר בחלב שרי דלא דמי לבישרא, והוא שאין מעורות בגידין דתניא השוחט את התרנגולת וכו' עד רבי יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות והני מילי בשר בחלב דרבנן אבל שחט גוי תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אף על גב דאין מעורות בגידין כיון דאיסור נבלה דאורייתא אסור דתנן במסכת עדיות גבי מקולי בית שמאי ומחומרי בית הילל ביצת נבלה אם יש בכיוצא בה נמכרת בשוק בית שמאי מתירין ובית הילל אוסרין וכי קאמרינן בנולדה ביום טוב ראשון של גליות שמותרת למחר הני מילי לבישולא למחר ולמיכל אבל לבשולי ביום טוב ראשון ולמיכלי ביום טוב שני אסור. גרסינן בתמורה פרק כל האסורין אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן ביצת טריפה אסורה אפרוח של ביצה מותרת מאי טעמא דכמה דלא מסרח לא גביל אפרוח בעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא, וכן פסק הכא בהלכות גדולות. וקבלתי מרבותי הא דאמרינן בפרק גיד הנשה ביצה בששים ואוקמינן בביצה שיש בה אפרוח דוקא שניכר שאין סמוך לריקומה ולגבולתה כגון שאינה מלאה דם ואכתי לא הוי גיבולה מסרחת ועפרא בעלמא, אבל אם מגבל שרי. וכן יש לפרש הא דאמרינן באלו טרפות תני רבי דוסתאי אבוהו דרבי אפוטריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אסורה מאי טעמא דשדא תיכלא בכולה, כגון שלא הגיע לגיבולה. והא דתניא מן השלל של ביצים וכו' עד ומן הגידין טהור בגידין הקשין, אבל בגידין הרכין בשר נינהו. וגם נמנין עליהם בפסח, כדתנן בפרק כיצד צולין. והא דאמרינן לעיל השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר[ות] לאכלן בחלב פירש רבינו שמואל ברבי מאיר כגון שנגמרו לגמרי עם קליפתן החיצונה, אבל אם לא נתקשת הקליפה החיצונה כדרך הנמכרת דין בשר עליה לכל מיליה, ורבי [יעקב] בא להקל דוקא אם היו מעורות וכו' אבל אינן מעורות אפילו לא נתקשית הקליפה אין עליה תורת בשר. ועל דרך זו מפרש כל הסוגיא. ויש חולקים עליו, והמחמיר לו דעת ישישים.
